רייכבך נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

א. מבוא

בחודש מרץ 2001, נטלו התובע ורעייתו המנוחה, הגב' עדינה רייכבך ז"ל (להלן: "המנוחה"), הלוואה בסך 400,000 ₪, מהנתבע 2 (להלן: "הבנק"), לצורך רכישת דירה (להלן: "משכנתא"). כתנאי להעמדת ההלוואה התבקשו הלווים ע"י הבנק לערוך ביטוח חיים שבמסגרתו ייקבע הבנק כמוטב, באופן שעם פטירת מי מהם, ובכפוף לתנאי הפוליסה תפרע חברת הביטוח לבנק את יתרת ההלוואה המבוטחת. התובע והמנוחה הצטרפו לפוליסת ביטוח חיים קבוצתית שהוצאה באותה עת ע"י הנתבעת 1 (להלן: "הדר") ולצורך כך חתמו על בקשת הצטרפות וכן על הצהרת בריאות והצעה לביטוח (ראה נספח ב' לתצהיר התובע).

למרבה הצער ביום 24.9.04, מצאה המנוחה את מותה. בעקבות פנייתו נמסרה לתובע ביום 28.2.05, באמצעות הבנק, הודעתה של הדר לפיה נדחתה תביעתו לסילוק המשכנתא, מאחר, "ומבדיקת תיקה הרפואי של המנוחה עולה, כי בהצהרת הבריאות ממרץ 2001 היא לא דיווחה על בעיות רפואיות משמעותיות, אשר אילו היינו יודעים עליהן לא היינו מאפשרים לה לרכוש פוליסה לביטוח חיים בחברתנו" (ת/6).

לפניי מונחת תביעה כספית בסך 560,784 ₪, שהגיש התובע כנגד הנתבעים ביום 18.8.08, בהליך של סדר דין מקוצר לתשלום תגמולי ביטוח בגין פטירתה של המנוחה.

במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן שהגישו, העלו הנתבעים שלוש טענות הגנה עיקריות כנגד התביעה לפיהן יש להורות על דחיית התביעה: התביעה התיישנה; התובע והמנוחה לא הצהירו במסגרת בקשתם להצטרף לתכנית ביטוח החיים הקבוצתי של הדר, על מצב בריאותה האמיתי של המנוחה, כאשר הצהירו כי המנוחה אינה סובלת ו/או סבלה בעבר מכל המחלות המפורטות בהצהרת הבריאות עליה חתמו; אי גילוי הבעיות הרפואיות מהן סבלה המנוחה בעת מילוי וחתימה על המסמכים עליהם חתמו התובע והמנוחה במעמד חתימת חוזה ההלוואה ובכללם – בקשת ההצטרפות לתוכנית, עולה כדי כוונת מרמה ועל כן פטורים הנתבעים מתשלום תגמולי ביטוח כלשהם לתובע.

בהתאם להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, אשר קיבל ביום 14.12.08, תוקף של החלטה, הוסכם כי תינתן לנתבעים הרשות להתגונן כנגד התביעה, מבלי שתינתן הכרעה בעניין טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים.

במסגרת הליך ההוכחות, הובאו בפניי ראיות הצדדים ונשמעו עדים מטעמם. מטעמו של התובע נשמעה אך עדותו שלו. מטעמם של הנתבעים נשמעו העדים כדלקמן: גב' ציפי אבני אשר עבדה בבנק והיתה זו שהחתימה את התובע והמנוחה על מסמכי ההלוואה, העידה בפניי בע"פ; ד"ר פרלוק חיים נחקר על חוות הדעת חיתומית אשר הוגשה על ידו מטעם הנתבעים בעניין המנוחה; הוזמנו להיחקר על תצהיריהן הגב' לימור נחום העובדת בחברת הביטוח בתחום ביטוחי החיים, וכן גב' תמר בר יוסף המשמשת כמנהלת מחלקת ביטוח בבנק.

בהתאם להחלטתי מיום 20.12.09, הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.

ב. טענת ההתיישנות

ראשית לכל אדרש לשאלת ההתיישנות, שכן קבלת הטענה תייתר את הצורך להכריע בתביעת התובע לגופה.

התובע טוען כי יש לדחות טענת הנתבעים כי התביעה התיישנה. לטענתו, הפוליסה הינה פוליסת ביטוח אחריות להבדיל מביטוח חיים, ועל כן יש להחיל את הוראת סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), הקובעת תקופת התיישנות רגילה בת שבע שנים. לחילופין טוען התובע כי אין המדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח, אלא בתביעה לסעד הצהרתי לפטור את התובע מחיוביו על פי הסכם ההלוואה, וזאת על בסיס ההסכם שנכרת בין הלווים לנתבעים. לחילופין נטען כי ההתיישנות לא תחול על תשלומי המשכנתא החל מיום 24.2.99, שהם שלוש שנים לפני הגשת התביעה.

עיקר טענתם של הנתבעים הינה כי עסקינן בביטוח חיים, להבדיל מביטוח אחריות ועל כן דינה של התביעה להידחות בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח.

השאלה הטעונה הכרעה אם כן, הינה האם מדובר בביטוח חיים שאז תקופת ההתיישנות הינה בת 3 שנים, או שמא מדובר בביטוח אחריות שאז תקופת ההתיישנות הינה בת 7 שנים.

אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, לרבות בסיכומי הצדדים, בחנתי הטענות וסקרתי הפסיקה והספרות בסוגיה הרלבנטית, מצאתי לקבל טענת הנתבעים לפיה חלה התיישנות על התביעה, כפי שיפורט להלן.

חוק חוזה הביטוח מגדיר את מהותו של חוזה ביטוח וקובע בסעיף 1:

"חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב".

"המוטב", מוגדר בסעיף 11 לחוק חוזה הביטוח, ולפיו נקבע כי אם לא צויין אחרת אזי המבוטח הינו המוטב. הוראת הסעיף 11 (ב), קובעת כי במקרה בו בחר המבוטח במוטב אחר, חובה עליו לנקוב בשמו של המוטב, "בדרך המאפשרת זיהויו".

סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח (החוסה תחת סימן ה' לחוק שכותרתו "תגמולי הביטוח") קובע תקופת התיישנות מיוחדת הנוגעת למקרי ביטוח:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח."